על הבלוג

התמונה שלי
הבלוג של קלרה אונגר. ביבליופילית, פריקית של מילה כתובה. זן חדש למדע: תולעת ספרים עם ראש בעננים ורגליים נטועות עמוק בקרקע.

יום ראשון, 4 בדצמבר 2011

במנהרת הזמן



העתק שער טיטוס, בית התפוצות
בשבועיים האחרונים החיים הפגישו אותי עם חוויה שמזמן לא חוויתי. ליתר דיוק, אני חושבת שהפעם האחרונה שלי הייתה בגיל 16 ; כתבתי עבודה בהיסטוריה. ולא סתם עבודה, אלא עבודה שמסכמת, בתמצות המתחייב, את תולדות א"י מהתקופה הפרהיסטורית ועד 1948. ואם נדבר במספרים, 1.5 מיליון שנים ב-25 עמודים. 60,000 שנים בעמוד, ובהנחה שכתבתי חמישה עמודים ביום, 300,000 שנים ביום.
מכירים את הסלע הזה, בהרי אילת, שהמדריכה תמיד נעמדת בו ואומרת לכם שעכשיו קופצים מיליון וחצי שנים בשנייה של דילוג קליל? אז ככה. רק מול המחשב ובלי לזוז.  
גייסתי כמה ספרים לעזרה, אך בסופו של דבר מצאתי את עצמי נסמכת בעיקר על אחד – "תולדות ארץ ישראל – מהתקופה הפרהיסטורית ועד ימינו" של נתן שור (הוצאת דביר, 1998). אני מקדימה ואומרת, לא מדובר בחומר אקדמי של ממש, אלא בספר שמיועד בעיקר לקריאה פופולארית. נתן שור, היסטוריון, הניב עד כה יבול מכובד של ספרים, שכמה וכמה מהם משמשים כספרי לימוד בתיכון.  
זה לא ספר רע. בכלל לא. הוא אפילו מעניין וערוך היטב. ועומד בהצלחה בפרויקט היומרני של לדחוס את כל תולדות א"י לכרך בודד בן 300 עמודים.
אבל הוא גרם לי להרהר ללא הרף בדרך הארוכה שעשיתי מאז שטקסט בספר לימוד נראה לי רק טקסט.
לשון אחר
כידוע, אוצר המילים של העברית (עם כל אהבתי) הוא לא עשיר במיוחד בהשוואה לשפות אחרות, אז פזלתי הצידה, לאהובה אחרת. באיטלקית, היסטוריה היא Storia ומשמעותה של המילה רחבה לאין שיעור. היא כוללת אירועים שהיו, הרפתקאות, עלילה, דיווח – אבל גם את המילה סיפור ואפילו את אחותה התאומה (או החורגת, מה שתרצו) - בדיה. אפילו הטרמינולוגיה הבסיסית ביותר בהיסטוריה, שמה שלה,  משתמעת לכאן ולכאן.
דווקא מכיוון שהיה עליי לקרוא המון ודווקא בגלל הרזולוציה שבה עבדתי, צפו ועלו דברים מעניינים. שום דבר מזה לא חדש, אני יודעת. אבל מזמן לא פגשתי ספר היסטוריה ומשום מה, הייתי בי איזו תקווה (קצת אווילית) שהוא ייראה אחרת.  
באופן כללי
לא הייתי צריכה לעשות CTRL+F כדי לדעת שהמילים הנפוצות ביותר הן דם, אש, תימרות עשן, פליטים, תבוסה, קרב, מרד, השורש ח.ר.ב על הטיותיו, ש.ר.פ, ה.ר.ג, ט.ב.ח. עולם של גברים קשוחים ואכזריים.
נולדתי הרבה לפני אתמול ועשו אותי בדרך הרגילה (לא באצבע).  אני יודעת שהסיפור של הארץ הזו הוא במידה רבה סיפור של מלחמות. ושאת הסיפור / ההיסטוריה, בכל מקום על הפלנטה, כתבו כמעט תמיד גברים (על זה נוהגים לאמר His-story).
אבל בכל זאת הנחתי את הספר בלב כבד. בתחושה שאפשר היה לספר את הסיפור גם אחרת. איכשהו, אחרי שפגשתי תיאוריה ביקורתית, ציפיתי למבט ביקורתי יותר (או מאוזן יותר) בדברי הימים שלנו. כיצד תפקדה יחידה משפחתית בתקופת הברזל? מה הייתה התזונה אז? כיצד השפיע מזג האוויר על הקדמונים? איך נשים התלבשו בין מלחמות העולם? מדוע לא מוזכר מאבקן של הנשים הסופרז'יסטיות בישראל? וזו רשימה חלקית, אקראית. הרי כל אלו הם היסטוריה לא פחות מרשימת הקרבות (המתישה לעתים), שמצאתי את עצמי מסכמת.

כנראה שגם שור היה מודע לרושם שיוצרת קריאת הספר, כי כך הוא העיר בסופו:

"אין להכחיש כי האלמנטים השולטים בתולדות א"י הם מלחמות ואלימות. אין אפשרות לכתוב את קורותיה רק מנקודת ראות של התפתחויות חברתיות וכלכליות, כפי שמקובל באסכולות היסטוריוגראפיות מכובדות באירופה. בא"י חשובה מאוד הכרונולוגיה של מאבקים, מרידות, מלחמות, מצור, ניצחונות, כישלונות, כיבושים ומעשי טבח. בעיני קוראים מודרניים רבים עלול דבר זה להיראות דוחה, או בלתי תרבותי, משהו שיש להכחישו או לשנותו. אך זוהי עובדה אותה צריך לזכור כל מי שרוצה להבין את תולדות ארצנו" (ההדגשה אינה במקור).

 זו איננה עובדה. זהו סיפור העובדות כפי שמקובל לספר אותו שוב ושוב. ולספר אותו שוב, באותה הדרך, מבטיח סטגנציה, קיפאון וסוג של דטרמיניזם היסטורי (ככה זה היה תמיד, למה שזה ישתנה דווקא עכשיו?).

גם כאן קשה לי להימנע מיהודה עמיחי, עליו השלום:

"זכרו שגם היציאה לקרבות הנוראים,
עוברת תמיד דרך גנים וחלונות
וילדים משחקים וכלב נובח.
זכרו והזכירו לפרי שנשר
את העלים ואת הענף,
הזכירו לקוצים הקשים,
שהיו רכים וירוקים באביב,
ואל תשכחו שגם האגרוף –
היה פעם כף יד פתוחה ואצבעות".

ובפראפרזה - רציתי קצת חלונות, כלב, פרי, עץ (ובטוח היו כאלה) – אבל קיבלתי בעיקר אגרוף.
בגדי הח'אליף החדשים
בעמוד 162, בזמן תיאור הכיבוש המוסלמי את הארץ, שור כותב: "הח'אליף עצמו, עומר, ביקר בירושלים והפתיע את יושביה במלבושיו המזוהמים, העשויים משיער גמל" (ההדגשה אינה במקור).
אמר ולא פירש.
האם זוהי עובדה? האם לא מן הראוי היה לאמר מהיכן היא לקוחה ועל מה היא מעידה? האם כך היה כותב גם היסטוריוגרף שהוא לא יהודי-אירופאי (כאן אני מנחשת)? מדוע לא שמענו דבר וחצי דבר על מלבושיהם של החשמונאים, הרומים, אנשי המערות וכל קודמיו של החא'ליף?
קינג דיוויד
בעמוד 59 שור מתאר את גדולתו של דוד המלך כמצביא ומנהיג ה"ממלכה המאוחדת" שחלשה על שטח אדיר בעולם העתיק והייתה תור הזהב (לפחות מבחינת השליטה הטריטוריאלית) של עם ישראל. עמוד לאחר מכן, מתואר שלמה, הבן. הנה, בואו נקרא בין השורות יחד:
"אף שפרסומו לאחר מותו לא היה פחות מפרסומו של אביו, הרי הדמות ההיסטורית מרשימה הרבה פחות....השם שיצא לו כבעל חכמה מופלגת אינו מעוגן היטב במציאות ההיסטורית של זמנו ובא לו בעיקר בשל הפופולריות הרבה לה זכה בעקבות תקופת השלום והשקט הממושכת שהעניק לעמו וארצו" (ההדגשה אינה במקור).
ובהמשך, אחרי שמתוארים מפעלי הבנייה האדירים של שלמה וקשריו הבינלאומיים:
"בתקופת שלטונו של שלמה לא נהנו עניני הצבא מאותה דרגה של חשיבות שנהנו ממנה בתקופת שלטונו של דוד. ברשימת שריו המופיעה במקרא קודמים שמות הכוהנים והשרים לעניינים אזרחיים לשמות מפקדי הצבא....כאשר מת שלמה הוא הוריש לבנו, רחבעם, מדינה קטנה בהרבה מזו שירש מדוד אביו, מדינה המורכבת מא"י בלבד, שאוצרה ריק, שאוכלוסייתה מרדנית, שצבאה נחלש....מאזנו של שלמה המלך, שחכמתו היתה לשם דבר, הוא אם כן מאזן עלוב למדי".
נו, למי למי יש יותר כבוד?
אגב, אחד הוויכוחים הלוהטים בתחום הארכיאולוגיה (לא מעט ממנו פוליטי כמובן) הוא בדבר הגודל הגיאוגרפי האמיתי של ממלת דוד. הכצעקתה או שיש כאן הפרזה מקראית לא קטנה.
עוד אחד
בעמוד 208 כתוב כך:
"לאחר מותו של סלים ה-2 חל שינוי באימפריה הטורקית. במקומם של סולטנים פעילים ומוכשרים החלו לנהל את האימפריה גברים שלא עמדו בראש צבאותיה בימי מלחמה ולא הראו כל עניין בהנהלת מדיניותה בימי שלום. נשות ההרמון וסריסיו הם שקבעו את גורל הפקידות הבכירה".
בתרגום חופשי: גרוע – מנהיג שאף פעם לא היה רמטכ"ל, יותר גרוע – אישה, הכי גרוע – גבר שהפך לסוג של אישה.
וברצינות רגע – אולי באמת הייתה בעיה של הנהגה. אבל האם זוהי האינפורמציה שהקורא מפנים כאשר הוא קורא את הפסקה הזו? נראה לי שלא.
קשור ולא קשור:
לפני שבוע ימים הייתי במוזיאון עתיקות הגולן. ואיתרע מזלי לצפות שם בסרט ווידאו, מיושן ופומפוזי משהו, שקשור למרד היהודי בגמלא. מיקומה של גמלא באתוס הציוני ראוי כמובן לדיון נפרד ומעמיק.
בכל מקרה, בתום הסרט, אחרי שמכריזים בדרמטיות על נפילת העיר, מספר הקריין כי נותרו לפליטה מהעיר גמלא שתי נשים בלבד.
משום מה נזכרתי בסיפור מצדה ומיד נכנסתי לאינטרנט ובדקתי. הפלא ופלא, גם שם, כך מסופר (כמה שנים לאחר מכן) שרדו שתי נשים (וחמישה ילדים). הייתכן שאלו אותן נשים ושיש להן כושר שרידות מופלא? מה המשמעות של התיאור החוזר הזה?
מבחינה ספרותית, הרבה יותר חזק לאמר "מכל אנשי מצדה נותרו שתי נשים בלבד", מאשר לאמר "מכל אנשי מצדה לא נותר איש". היש הקטן מאוד מדגיש את האין הגדול.  
אפשר היה באותה מידה לאמר "נותר רק אבק" או "נותר עץ שרוף מתנועע ברוח". הכוונה זהה, לא נשאר שם כלום, אפס, זירו (שני גברים בוודאי לא היו יוצרים את האפקט של שורת המחץ הזו).
ככה אנחנו גם יכולים לדמיין את חוסר הישע הנשי (מי מכם מדמיין עכשיו אישה מדממת, עם בגדים קרועים וחמישה ילדים, בורחת מחיילים רומאים?) ולחשוב "מסכנות, לבד בעולם" במקום "איזה מזל היה להן שניצלו".  

שששששש.... אל תספרו לאף אחד על ההגיגים החתרניים, הסמולנים, הפמיניסטיים והמסוכנים שאני מפזרת פה. מי יודע? אולי ישלחו אליי בקרוב את ה- KBB.




8 תגובות:

  1. יקירתי, כל הכבוד, עם כל הרצינות שבכתיבתך לא יכולתי שלא לחייך גם על מה שכתבת ואיך שכתבת, דרך שלך לראות ולחשוב על ההדברים שלא כתובים בספר אבל כל כך רלוונטים, לגדעתי, (נשים, אקלים, לבוש, מה עושים ומה עשו בין המלחמה למלחמה....), אבל תזכירי, כמעט לאחר כל קרב או מבצע צבאי... מי נשאר בסוף??? אישה שלא רצת להתפנות ממושבה "מישמר הירדן", ולאחר קרב בגמלא, יש איזה תזכורת לגברבר שנשאר בחיים?, לא! אבל כן שתי שנים נשארו בחיים בכל תושבי גמלא, ואם כבר מדברים על מלחמות, למה, או יותר נכון בגלל מה/מי אותם גברים מסכנים מתחילים את המלחמות?, אהה?. צודקת, בגלל אותם נשים, שכמעט ולא מזכירים אותם בדפי היסטוריה!
    קיצור, אני מאד בעד נשים, והלוואי שכל המלחמות שהיו ויהיו (ויהיו עוד...) יתחילו בגלל אותם נשים ולא בגלל אגו מנופח של פוליטיקאי!
    תודה רבה, נהנתי מאד, אוףףף אני בכלל עוד לא התיישבתי על כתיבה של העבודה הזאת! אווףף איתך :)

    שגיא ג.

    השבמחק
  2. קלרה יקירתי,
    את פשוט גדולה מהחיים. זרועות התמנון שאת שולחת אל כל פינה בגלובוס, החל מ"סתם" טיול בהודו ובטיבט, כלה בריצת הבוקר שלך לחוף הים, ועכשיו פתאום היסטוריה יהודית, ועוד התפלספות שכזאת. אז אני חוזרת - אין עליך. ממרום גילי המופלג - אני גאה בך!
    נשיקות - אוסי

    השבמחק
  3. שגיא,
    בגלל נשים? הן בכלל נשארו לרוב בבית מול הקלחת ועם הילדים. אתה מתכוון בגלל תאוות כוח, בגלל אגו, בגלל טסטוסטרון (שקשור לזה שיש נשים כנראה), בשביל להראות מי יותר גבר, אבל לא בגלל נשים ובטח לא בשביל נשים :-) לא תודה.
    יאללה, תתחיל לעבוד.

    השבמחק
  4. תודה אוסי,
    תמיד כיף לקבל מחמאות ממי שיותר שנים ממני בעולם הזה. מבטיחה להמשיך להגיע מכל מיני זוויות בלתי צפויות...

    השבמחק
  5. נדבר על זה ביום רביעי, עד אז אני אעשה שיעורי בית בנושא המעניין הזה, וכן בגלל או בזכות, או ... אבל נשים תמיד היו שם בסביבה לטוב ולרע. לילה טוב, יקירתי.

    השבמחק
  6. Bravissima!!!
    מלאת התפעלות , הערכה והזדהות עם מה שהעלית על הכתב! איך את מספיקה לכתוב טור כ"כ מעמיק ומרשים עם כל המטלות האחרות??????
    מתלבטת מאוד מה לסנן מהספר של שור שגם עלי משרה יחסי אהבה/שנאה... בדיוק אמש(!) קראתי את הקטע על שלמה, והקראתי לבני שלומד את הנושא בתנ"ך בביה"ס.
    לדעתינו כן צריך להיות חכם כדי לשמור על שקט עם עמי האיזור וזה לא נשמע תרוץ לפופולריות שלו...
    אני עדיין רק בתקופה ההלניסטית, ונרדמת כל לילה על המחשב עם כוונות להתקדם הרבה יותר מהר ולא מצליחה!complimenti!
    אלינוער

    השבמחק
  7. תודה אלינוער, תמיד משמח לדעת שאני לא היחידה שקוראת את הדברים כך...סימן שאני לא באמת מוזרה, רק קצת...איך אני מספיקה? דוחה את כל היתר, בדיוק כמו כולם :-)

    השבמחק
  8. במילה אחת: פוסט מעולה. בשתי מילים: תענוג.

    השבמחק