על הבלוג

התמונה שלי
הבלוג של קלרה אונגר. ביבליופילית, פריקית של מילה כתובה. זן חדש למדע: תולעת ספרים עם ראש בעננים ורגליים נטועות עמוק בקרקע.

יום שני, 6 בפברואר 2012

מה חושבות האיילות



מאז שפתחתי חשבון בפייסבוק אני מרגישה שאני חיה בפיגור כרוני. אף פעם לא עוקבת אחרי כל מה שקורה, אף פעם לא מצליחה לתפוס את מה שחם, כאילו כולם תמיד יותר מעודכנים ממני, יותר "בעניינים" ממני. מדי פעם, באיחור של שנות אור (כפי שיוכיח הפוסט הזה), פרסום כלשהו מצליח ללכוד את תשומת לבי.
והפעם גם להוציא אותי מכליי.
אם הטקסט הבא יכול להיות מושמע ברדיו, סתם כך בצהרי יום, סימן שמשהו משובש לחלוטין. מכיוון שמשהו משובש לחלוטין, אני חייבת לאמר את המובן מאליו, כי מובן מאליו הוא כבר לא.

המשתתפים – איילה חסון, חנן קריסטל (הפרשן הפוליטי של רשת ב') ויוסי לוי, לשעבר יועץ התקשורת של ראש הממשלה. 
ברקע (מנסה לשווא לנהל דיון) -  ד"ר אורית קמיר, מיוזמות החוק למניעת הטרדה מינית. 
הפלטפורמה - "הכל דיבורים" רשת בי"ת, אקטואליה פופולארית. 
הנושא – הפרשייה התורנית בלשכת ראש הממשלה וה"בלונדינית" שמעורבת בה (נשמע כמו בונד? ג'יימס בונד? זה לא במקרה).

קודם כל תקשיבו:


עכשיו בואו נדבר על זה.
בהתחלה איילה חסון נשמעת מזועזעת בעצמה, אבל לא חולף רגע והיא מפליאה להתנסח. "לייצר לראש הממשלה סביבת עבודה ולהזיז את מה שמפריע" ו"לנטרל רעשי רקע" או במילים יפות פחות - להזיז את האישה מתפקידה. היא הרי מפתה את הגבר, שאמור כמובן לעסוק בתקיפת מתקני הגרעין באיראן, במתרחש בוועדת הביטחון, או בעניינים אפורים וחסרי חשיבות כמו יישום דו"ח טרכטנברג.
המילה "ממתק", שחסון מתייחסת באמצעותה לאישה, הופכת אותה לענן של צמר גפן ורוד, או סוכרייה על מקל. אלא שבשנת 2012 צמר הגפן המתוק הזה מסוכן למשתמש (מאז שהפמיניסטיות המציאו את החוקים נגד הטרדה מינית) ולכן מגדיל ואומר לוי "אל תשים מכשול בפני עיוור". כלומר, תזיזו את החפץ הזה מהדשבורד בבקשה, הוא מפריע לי לנהוג.
מי בכלל זוכר עכשיו שמדובר בעובדת בלשכת ראש הממשלה. אולי היא רוצה לרוץ לפוליטיקה. אולי היא מוכשרת. אולי היא לא. זה פשוט לא רלוונטי. 
כשד"ר קמיר מעזה להשתמש במינוח (השחוק אך ההולם בהחלט) "הדרה" איילה חסון מזדעקת ואומרת "היא (בגוף שלישי, כלומר האישה הזו) אמרה הדרת נשים". יוסי לוי מיד מגיב בטון אישי, מלטף כזה, "איילה" (או בסבטקסט "עזבי אותך מהדוקטוריות הפמיניסטיות האלה, אני ואת מבינים על מה מדובר כאן").
כשאורית קמיר מנסה לנהל דיון בכלים לוגיים, כאלו שודאי שמעו עליהם בעבר ברשת ב', יוסי לוי משיב לה בזלזול "איילה תסביר לך". או במילים אחרות, היא אישה והיא חושבת כמוני, אז מה את רוצה ממני.
מכיוון שאין ללוי בדל תשובה עניינית לדבריה של קמיר, הוא מכריז "כאן טמון הפער בין האקדמיה לשטח". בשפה של הבנים – אני הסתובבתי בצבא, בלשכות הבכירים, בעמדות הכוח ואני יודע מה כוחה של בלונדינית. את ופמיניסטיות זועמות שכמותך, יכולות מצדי להישאר במגדל השן שאתן חיות בו.
וכעת לשלב המביך ביותר בדבריה של חסון. "מוניקה (לווינסקי) לא נישאה", כאילו ההשפלה הפומבית, הדיון הציבורי, הפרסום שלא בטובתה – כל אלו אינם ולא כלום לעומת העובדה שלא נמצא גבר אחד (אולי יש לאמר צדיק אחד בסדום) שיגאל אותה.
סיכומו של ראיון הוא שלשלישייה המלומדת אין תשובה טובה אחת לטיעוניה של קמיר. הם מתפתלים, מגחכים ובאופן כללי פתטיים להחריד. לקראת סוף הראיון חסון פונה במתק שפתיים ללוי:
"יוסי,  לאן הלשכה תלך עכשיו". שורו, הביטו וראו. הגלגל חוזר לנקודת ההתחלה: "הוא צריך לעשות סדר בלשכתו". צריך להעיף את הבלונדינית, אם לא הבנתם עד עכשיו.  
"מסקנה מצוינת" מפרגנת איילה ליוסי.

המסקנות ברורות. אנחנו רק מפריעות על לוח השח הזה, שמתרוצצים עליו חיילים רציניים וחזקים, בדרך לעוד שחמט, לעוד איגוף, לעוד מלחמה. עומדות שם, עם מחשוף או בלעדיו ומפריעות לחיילים לשחק בדברים הרציניים באמת. הם הרי מתעוורים לגמרי כשאנחנו בסביבה, מסכנים שכמותם.
ברוח הדברים האלה, אני מציעה שניעלם. נפסיק להוות מכשול. נחזור למדרכה שהוקצתה לנו, למושב האוטובוס המיועד. ואם חלילה חנן אותנו ה' בחזה נאה, או צדודית חיננית, כדאי שנחביא אותם. זה מסוכן.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה