על הבלוג

התמונה שלי
הבלוג של קלרה אונגר. ביבליופילית, פריקית של מילה כתובה. זן חדש למדע: תולעת ספרים עם ראש בעננים ורגליים נטועות עמוק בקרקע.

יום שלישי, 12 ביוני 2012

אל המגדלור


"אין זה חסר הגיון, אומר אני, לחשוב שהעולם הוא אינסופי. אלה הסבורים שהוא מוגבל, מניחים שבמקומות רחוקים עשויים הפרוזדורים, חדרי המדרגות והמשושים להיפסק באורח בלתי נתפס והרי זה אבסורדי. אלה המדמים אותו חסר גבולות שוכחים שיש גבול למספרם האפשרי של הספרים. אני מעז להציע את הפיתרון הבא לבעיה הקדמונית: הספרייה בלתי מוגבלת ומחזורית. אם יחצה אותה הנוסע, נוסע נצחי בכיוון כלשהו, יוכח לדעת מקץ המאות שאותם ספרים חוזרים ונשנים באותו אי הסדר (שבעצם הישנותו ייחשב לסדר, הסדר בה"א הידיעה). תקווה נאה זו משמחת אותי בבדידותי".

(חורחה לואיס בורחס, ספריית בבל, מתוך "בדיונות").

משחר קיומן ריתקו ערים את הדמיון האנושי.
באחד מחזיונותיו של הנביא יחזקאל מופיעה עיר מתוארת לפרטי פרטיה.
חישבו על המאצ'ו-פיצ'ו, על אטלאנטיס, או קרתגו. או אפילו על הסדרה המצוירת של ילדותנו "ערי הזהב הנסתרות". איטאלו קאלווינו כתב ספר שכולו ערים פרי הדמיון ("הערים הנסתרות מעין").
אם ג'יני קטן היה מופיע ומתיר לי ביקור בעיר היסטורית אחת, הייתי מבקשת ביקור באלכסנדריה. לא זאת של ימינו, אלא זו של אלכסנדר הגדול. עיר ובה ספריית ענק ואוניברסיטה שגדולי הפילוסופים היוונים מלמדים בה. שאניות מגיעות אליה ממזרח וממערב.
אני יודעת שלא היו מקבלים אותי לשם, אבל אל תהיו קטנוניים. אולי הייתי יכולה לבקש מהג'יני להגיע לשם בתור גבר, כמו אורלנדו של ווירג'יניה וולף. שפעם הוא היא ופעם היא הוא.
גם מגדלור היה בה, באלכסנדריה של לפני אלפיים שנה, פארוס שמו, אחד משבעת פלאי עולם. 130 מטר מעל היבשה הוא התנשא ובראשו אש תמיד שהאירה לספינות את דרכן.
מי יודע כמה שנים האירו מגדלורים את דרכם של ספנים. אבל במאה השנים האחרונות הפכו המגדלורים לבלתי שימושיים, סמל לעולם רומאנטי יותר, טכנולוגי פחות. בחלק מהם תמצאו מוזיאונים, או מצפי כוכבים. אחרים סתם נותרו כאנדרטה לזמנים אחרים. מקשטים את הנוף, כמו המגדלור הקטן ביפו, או המגדלורים אדירי המימדים בחופים של ניו-אינגלנד.
אפשר להניח שהקיום הפיזי של המגדלורים האלה הוא זמני. שעוד כמה מאות שנים הם יוותרו רק בשפה, בביטויים שלנו (to stand like a beacon). בדומה ל"משיכת קולמוס", למשל, שנותרה איתנו שנים רבות אחרי שקולמוסים כבר אָין.
בתור תולעת מושבעת אני שואלת את עצמי זמן רב האם זו נדונה להיות גם אחריתו של הספר. קראתי בעיתון שבבת-ים לומדים בבית הספר עם טאבלטים. מחקרים טוענים בעקביות שהאינטרנט משנה לנו את דפוסי החשיבה והזיכרון. לפעמים אני תופסת את עצמי מרפרפת על עמוד של ספר, כאילו הוא כתוב Html ולא עברית. רק תנסו, בתור בדיחה, לתת לילד בן עשר לחפש משהו באנציקלופדיה "בריטניקה".
חנויות הספרים המשומשים, שנהגתי להסתובב ביניהן בדרום תל אביב (כך גם סבא שלי, לפני ארבעים שנה. אולי אפילו באותן חנויות) גוססות עכשיו ונסגרות בזו אחר זו.
מעט החנויות העצמאיות לא עומדות בתחרות האכזרית של הפאק-מנים (אין צורך בשמות, נכון?). שוק חופשי? תחרות? הקשיבו היטב לניתוח הכלכלי של הוצאות הספרים העצמאיות, אלו שאין בבעלותן רשתות שיווק.
מאוד מפתה לחשוב שיש כאן תהליך טבעי והכרחי. אבל זה שלפנינו ביצה לא אומר שחייבת לבקוע ממנה התרנגולת המסוימת הזאת. העובדה שהעולם עובר שינויים מרחיקי לכת רק הופכת את האי הזה, של ספרות טובה, להכרחי מאי פעם.
אי אפשר לנתח קריאה כעניין כלכלי בלבד, כי אם כך עושים - התוצאה היא שוק שיוצאים בו אלפי ספרים שלא נשארים באוויר יותר משבוע. וכך באים לעולם גם ספרים עם רמת הגהה ועריכה לשונית מביכות ביותר. דוגמא? (אל) תקראו את "ראי שבור" של מרסה רודורדה (הוצאת כרמל). אלא אם כן אתם דוברי קטלאנית כמובן. רודורדה היא סופרת קטאלנית אדירה שזכתה לתרגום ועריכה לשונית מחפירים. אבל מה אפשר לצפות מהוצאה שצריכה להתקיים ולהתחרות בהוצאות שהן בעלים של רשתות לממכר ספרים? לשלם לעורך, למגיה ולמתרגם (ה"פרילאנסרים", אגב)? ועוד לא הזכרנו תמלוגים ושכר סופרים (שהופך בלית ברירה למגוחך).
מה הפלא שישראל מלאה חבר'ה צעירים שלא יכולים לקרוא פסקה ברצף.
בשוק הירקות אטרח ואחפש את הבאסטה הכי זולה, אבל בסטימצקי או צומת ספרים לא תמצאו אותי מסתובבת. אני מעדיפה להוציא עוד 30 שקלים, מתוך איזו תקווה שהחנות העצמאית וההוצאה האיכותית יישארו בסביבה.
באירופה, אגב, דברים נראים אחרת. כי מדינות אירופה לא רואות בשוק הספרים שוק ירקות.
חווית הקריאה היא לא ברת החלפה ולא יימצא שום פלא טכנולוגי שישחזר אותה. אין תחליף להיעלמות בתוך עולם אחר, לְהיות אדם - אדם אחר לשעה קלה. שום סדרת טלוויזיה או משחק מחשב לא מייצרים חוויה דומה.
המגדלור של אלכסנדריה קרס וכבה מזמן. כך גם מגדלורים רבים אחרים. גם הספרייה של אלכסנדריה נשרפה לפני דורות רבים.
 תאמרו שאני תמימה ובעלת נפש רומאנטית, אבל אינני חושבת שספרים אי פעם יעברו מן העולם. ואם יעברו, זה עולם שלא ארצה לחיות בו.
בינתיים, עד שמישהו בכנסת (או ברשות להגבלים עסקיים) יתעשת באמת, אני שולחת אתכם למגדלור אחד, שעדיין מאיר באור יקרות ברחוב הרכבת 4 בתל-אביב.
 המגדלור היא חנות ספרים קטנה, אינטימית ומקסימה. בבעלות פרטית. אפשר למצוא בה שירות אדיב ואינטליגנטי וגם מבצעים הוגנים, כאלו שלא יוציאו אתכם עם שלושה ספרים מיותרים ביד.








אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה