על הבלוג

התמונה שלי
הבלוג של קלרה אונגר. ביבליופילית, פריקית של מילה כתובה. זן חדש למדע: תולעת ספרים עם ראש בעננים ורגליים נטועות עמוק בקרקע.

יום שישי, 14 ביוני 2013

ר' סלאח מן רמלה

רמלה, המגדל הלבן ועץ השיזף
חום ואבק של בוקר קיץ רובצים על רמלה, שהוקמה אי אז מן החול, הוא רמל בערבית.
מכולה ממתכת שצבעיה דוהים עומדת בקצה המתחם. בפנים יושב השומר, איש מבוגר, חובש כיפה. ארבע פרוסות לחם שחור ערוכות לפניו ולידן ביצה קשה אחת. סידור תפילה פתוח על השולחן.

המגדל הלבן הוא תזכורת לימי הזוהר של רמלה, עיר בירה מוסלמית שחרבה ברעידת אדמה והתכסתה, כיאה לה, בחולות שמהם הוקמה. ליד המגדל היו מסגד ושווקים, רחובות הומים ותקופה שקשה לנו אפילו לדמיין מבעד לערפל הזמן, לחוסר הידע ולדמיוננו המערבי בעיקרו.
השומר יוצא, אנחנו מברכים אותו בבוקר טוב. הוא מוליך אותנו למתחם ובו המגדל, עץ שקמה גדול ולידו שיזף גדול עוד יותר ומעט עתיקות שהכניסה אליהן אסורה מטעמי בטיחות. סמוך למגדל ניצב בניין מרובע ומוזנח שדלתו ירוקה – זהו לפי המסורת קברו של הקדוש המוסלמי  סלאח, אחד מקציניו של סלאח א-דין. כתובת מתפוררת בערבית קבועה בקיר. סביב הקבר בית קברות מוסלמי קטן, ובו טמונים מי שבאו להסתופף בצלו של הקדוש במהלך הדורות.

השומר מספר:  


"יש לי מכר מוסלמי שבא לכאן, הוא ד"ר באוניברסיטה לאסלאם. והוא אומר שהכול זה שטויות, בדיוק כמו אצלנו. זה לא באמת חשוב מי קבור כאן ואף אחד לא באמת יודע".

ובאותה נשימה:

"יש לי גם חבר יהודי שבא להתפלל כאן קבוע בקבר של סלאח. זה מאז שהוא פגש מישהי באוטובוס שסיפרה לו שהיא באה לפה לבקש. ואחרי שנה בדיוק היא נפקדה ברוך השם. כשהילד היה בן שנה היא עשתה סעודת מצווה ושחטו פה כבש. יש גם סיפור על ערביה מרמלה עם מחלת עור שהניחה ענפים מהעץ על העור שלה ונרפאה".

יכול להיות שפעם זה היה מעורר בי בוז קל. או נראה לי פרימיטיבי. היום אני מוצאת את זה מסקרן. ומוצאת את עצמי חושבת על אמונות תפלות קטנות שנוהגות אצל כמה מחבריי הרציונליסטים ביותר. לא לקבל מתנות לתינוק שטרם נולד. לענוד תכשיטים למזל, כמו קמעות, רק בלי לקרוא להם כך. כמו המטבע הרומי שאימא קנתה בשוק ברומא, ומעבר לערך הסנטימנטלי שלו לפעמים חולפת לי המחשבה, טיפשית ככל שתהא, שהוא קצת שומר עליי.

קבר שייח' סלאח, עץ שקמה ומאחור המגדל הלבן
אולי היחס בין אמונה לספק הוא רק עניין של עוצמה.

עד 1948 מוסלמים ויהודים נהגו לפקוד הרבה מקברי הצדיקים והשייח'ים בארץ יחד. צדיקים יהודים ושייח'ים מוסלמים התערבבו זה בזה – לעתים השם שונה מעט אצל המוסלמים אך מדובר על אותו האדם. לעתים מדובר בקדוש אחר לגמרי, אך ציון הקבר הוא אחד. מאז שהלאומים והדתות מתנגשים זה בזה בכוח בפיסת הארץ הקטנה הזו - זה כבר לא כך.

אבל הנה, תלמד רמלה שהכול בתנועה, אמונות ומסורות חדשות ממשיכות להיוולד גם בשנת 2013. מי שמרגיש שנעשה לו נס כנראה לא מבקש מהקדוש תעודת זהות.

טיפסנו על המגדל, משק כנפי יונים נבהלות מלווה אותנו במדרגות התלולות. מראש המגדל נשקפו ערי הזכוכית והבטון המודרניות. בפרפראזה על עמיחי (מ"פתוח, סגור, פתוח") אפשר לאמר  ; אלים מתחלפים, ערים נהרסות ונבנות, אבל התפילות – הן כנראה נשארות לעד.







אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה