על הבלוג

התמונה שלי
הבלוג של קלרה אונגר. ביבליופילית, פריקית של מילה כתובה. זן חדש למדע: תולעת ספרים עם ראש בעננים ורגליים נטועות עמוק בקרקע.

יום רביעי, 21 באוגוסט 2013

עירהורים


חייתי בערים די הרבה שנים. ועדיין החזרה משנה וחצי בגליל לתל אביב הייתה קשה משחשבתי.
כמה דברים, שלא שיערתי מראש, הטרידו אותי במיוחד.
ראשית, העובדה הלא מפתיעה, שמעולם לא נתתי עליה את דעתי ממש, שאין כאן אדמה. רק אספלט ומדרכות. אני יוצאת עם הכלבה לטיול והיא מתאמצת להשתוחח מסביב לעץ קטן – רוקדת בזהירות כדי להשתין בדיוק מעל מעט האדמה שליד העץ. גם אותה צריך להרגיל מחדש לעיר. או שאולי היא רק מרגישה, כמו שכלבים יודעים להרגיש, את התחושות הכי בסיסיות שלי. אלו שאני מתרגמת כאן למילים ורעיונות.

עוד דבר. הביומסה של העיר, הצפיפות האנושית. ערימות של זבל וצבאות עובדי ניקיון שמעלימים אותן מדי יום (לאן?) – רק כדי שייערמו מחדש יום למחרת. בטיולים עם הכלבה היא מוצאת עצמות בכל מקום, מתחת לדשא בפארק, על המדרכה, בכניסות לבתים. חתולי רחוב מפזרים את העצמות שבפחי הזבל כל לילה מחדש. הכול נגוע, חולה, מאוס.

בחודש הראשון בתל אביב נתקלתי בכל פינה באמנות הרחוב של DEDE. כאילו אני עצמי עשיתי את הגרפיטי הזה כדי להביע במדויק את המועקה הזו. עדר איילות שנקלע לחניון רועש בשארית ישראל. ארמדילו ענק שקפא על הקיר ברחוב שמעיה ביפו. זבובים על הקיר בשמעון הצדיק, ארנבות בפלורנטין.


קינה על הטבע שנרמס מתחת לעיר.

מאז התרגלתי מחדש. חזרתי לראות דברים שנעלמו מעיניי בהתחלה. סרט בסינמטק, בניינים יפים ומתפוררים. לכלבה יש מיליון חברים חדשים בשכונה, אז מה אם אין אדמה. אני פעילה, עושה, זזה ממקום למקום, יוצרת.
אולי הגיע זמן שאשלים עם העובדה שעכבר העיר ועכבר הכפר שבי ימשיכו תמיד להתכתש, בעוצמה כזו או אחרת. מדי פעם אצטרך לרצות את הראשון בנסיעה באופניים בלילה, ברחובות מוארים. פעמים אחרות אמצא את עצמי מפיסה את דעתו של השני ובורחת רחוק אל מחוץ לעיר. לנשום אוויר נקי, לדרוך על אדמה ולראות רק שמיים.

חממה מרכזית

אולי הדיכוטומיה הזו מיושנת. אולי יש דרך לערבב את הכפר והעיר, להוסיף אדמה פורייה וחדשה לעציץ האספלט החולה הזה.
כזה הוא הרעיון של רוברט אונגר, למען הגילוי הנאות - אחי הצעיר ובוגר לימודי אדריכלות בבצלאל. בפרויקט הגמר שלו רוברט ניגש לאחד המונומנטים המפלצתיים ביותר של העיר, לחצר האחורית הכעורה, המזוהמת והעלובה של העיר הלבנה - התחנה המרכזית החדשה. עשר דקות משדרות רוטשילד המוארות בלילה, מבתי הקפה והבתים המתיימרים להיות אירופה. גידול בטון אורבני ממאיר, פרי מוחו של רם כרמי ז"ל.

כמי שיש לה משיכה בלתי מוסברת לקווי תפר, להתפוררות, לגבולות בין שחור ללבן, בין עני לעשיר, אני מסתובבת שם הרבה. מעדיפה אותה, עם כל חולייה, על בתים צבועים למשעי ומגדלי בטון וזכוכית שלא משאירים טיפת מקום לדמיון. כאלה שלעולם לא יצמחו מהם ארנבות או איילות.
רם כרמי הגדיר את התחנה, כנראה ללא טיפת אירוניה "לבירינט נחמד" (והנה אסתר זדנברג ב"הארץ" בקטילה אופיינית).

אני זוכרת את עצמי כחיילת, כשהחדשה עוד הייתה חדשה, מחפשת את השירותים בשקל. מסתבכת, הולכת לאיבוד ברמפות ענקיות שהובילו אותי מקומה לקומה בלי שהרגשתי. מתרחקת מהקירות, שכבר אז דבק בהם ריח שתן. התחנה המרכזית, תינוק שנולד עם פגם גנטי, עם מנגנון השהייה ושעון מתקתק לאחור.
   
רוברט מציע לפרק חלק מהמבנה, שממילא עתיד להפסיק לשמש לייעודו התחבורתי בשנים הקרובות. לשמור על חלק מהרמפות ולהפוך את התחנה כולה למתחם חקלאות אנכי, לצד שימושים עירוניים אחרים. להכניס אור שמש, לדרג את המבנה. לגדל בו עגבניות, חצילים וירקות לגובה. להקים בו מרכז ללימוד והכשרה בחקלאות, הרי מדינת ישראל היא מיצואני הידע הגדולים בעולם בתחום.

חקלאות אנכית, עדיין בגדר מגמה חדשנית ומסקרנת בעולם התכנון העירוני נראית במובנים רבים העתיד. פתרון אפשרי לבעיית ייצור המזון בעולם, חיסכון אדיר בעלויות ומשאבים. לפי חישובים מלומדים 15 מגדלים כמו זה שבתמונה - שיכילו חקלאות אנכית בגובה 54 קומות עשויים להאכיל את כל אוכלוסיית ניו-יורק. 
הצעה למגדל בטורונטו מאת גורדון גרף (קנדה) - המגדל אמור "להאכיל" 35 אלף איש

כשהעולם ייראה כמו הכוכב קריפטון, חקלאות אנכית תראה נורמלית לחלוטין.
בקונטקסט הדרום תל אביבי, אם נחלום לרגע עד הסוף, אולי זה גם פתרון הולם למצוקות הידועות של האזור - אבטלה, עוני, פשע, זנות. ובמדינתנו אנו, תיקון מתבקש ברוח הזמן לתפיסה הציונית-החקלאית של כיבוש עוד פיסת נוף ועוד פיסת קרקע לצורכי ביטחון והתיישבות. 
אפשר לראות תצוגה של פרויקט הגמר בתערוכה שמוצגת, איך לא, בתחנה המרכזית (ראו הזמנה בסוף הפוסט). 

וכאן אפשר לצאת לסיור רכוב ברוח הפרויקט בתחנה המרכזית.


אז מי בא להקים אתי גרעין חקלאי-אקולוגי-אורגני-צמחוני ברחוב לבנדה, בין התחנה המרכזית לרכבת ההגנה?




2 comments:

  1. אני רוצה (אני באמת רוצה)
    בציריך יש פרוייקט חקלאות אורבנית מקסים,

    השבמחק
  2. קלרה שלום!
    האם תוכלי להעביר לי את הדואל הישיר ששל רוברט - פניתי אליו דרך הדואל של אנייה - מנבטה לסביבה עירונית ]onyacity@gmail.com, והוא טרם השיב לי
    בתודה
    ד"ר נצן איל
    nitzan@sii.org.il

    השבמחק