על הבלוג

התמונה שלי
הבלוג של קלרה אונגר. ביבליופילית, פריקית של מילה כתובה. זן חדש למדע: תולעת ספרים עם ראש בעננים ורגליים נטועות עמוק בקרקע.

יום שני, 26 בינואר 2015

מקוללים



מצאתי בסרטון הזה שוט נדיר של אמת גדולה שמגמדת הכול. את נפתלי בנט ורביב דרוקר, את לבני ובוז'י ואפילו שומו שמיים - את הציונות בכבודה ובעצמה. את חדשות השעה והשבוע ואת החדשות בכלל. את מדינת ישראל ופוקס ניוז ביחד, את קו העוני, המדינה האסלאמית, את מוחמד וכל הנביאים שהיו אי פעם ועוד יהיו.

דור אחרי דור האדמה בולעת בשתיקה, סופגת את כל הרשעות שבין אדם ואדם ובין אדם למקום, את הנהרות החומציים של תאוות בצע, שחיתות וגאוות שווא.

ועדיין מבין הרגבים נדחקים החוצה פרחי החורף, העצים ממשיכים לצמוח בשקט, בסבילות, למלא את החלל בקיום הביניים המסתורי-צמחי, כאילו מראים שיש עוד אפשרות חוץ מזו שלנו.

אבל היא תתבע את עלבונה, יום אחד. כמו אלילת פריון שיותר מדי ידיים אנושיות חיללו. ואז אולי יקום לתחייה חרון האף המקראי, הזעם העיוור שהפך את סדום ועמורה - ויציף תבל עייפה וזקנה, לוהטת מחום. וכשתבוא היונה עם העלה לאררט החדשה יתחיל הכול מאפס, הספירה לאחור תיפתח שוב.

כי מי יודע. אולי כדור הארץ הוא ממש כמונו, דוהרים אלי מוות בתוך הווה חמקמק וזערורי שדרכו שוטף העתיד אל העבר.  






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה